יחסי אחים

מערכת היחסים בין האחים והאחיות במשפחה היא מערכת היחסים הארוכה ביותר בחייו של אדם.
האחים מלווים את האדם מרגע הולדתו ולרוב אחרי הזדקנות ההורים ומותם.

 

ולכן, לפני שמתחילים לדבר על המריבות עצמן, צריך לדבר על יחסי אחים באופן כללי. כי ליחסים בין אחים במשפחה יש משמעות רבה והשפעה על כל אחד מהילדים הרבה מעבר למריבות עצמן. ואנחנו צריכים להבין את זה כדי לדעת לטפל נכון גם במריבות


מערכת יחסים בין אחים זו מערכת מורכבת: היא משתנה מתקופה לתקופה והיא גם נחווית באופן שונה על ידי כל אחד מהאחים.

טיב היחסים בין הילדים תלוי בהרבה גורמים:

הגורם הראשון הוא מיקום הילד במשפחה (ראשון, שני ,שלישי) - מכיוון שמשפחה היא מערכת וכל חלקיה של מערכת תלויים זה בזה, כל שינוי החל בחלק אחד של המערכת משפיע מיד גם על חלקיה האחרים. אח חדש שנוסף למשפחה משנה את כל המערך כוחות בבית. לא רק עבור ההורים אלא גם עבור הילדים. ילד שהיה עד עכשיו ילד יחיד מקבל, בלי שרצה או ביקש ברוב הפעמים, ילד נוסף שלוקח את תשומת לב ההורים, זמן, כוח. ומבחינתו יש שינוי במערך הכוחות בלי ששאלו אותו וזה משפיע על הרגשות שלו וההתייחסות לאחים שלו

הגורם השני הוא מקום הילד במשפחה (תפקיד) – כאשר אנחנו נותנים לילד תפקיד מסוים בבית והתפקיד הזה מגדיר את המשמעות שלו ואת מי שהוא אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהילד האחר ינסה למצוא תפקיד אחר. לדוגמא, ילד נולד למשפחה בה אחיו הבכור הוא הילד החכם, שכל הזמן מהללים את חוכמתו ומאדירים אותה, יצטרך האח הצעיר, גם אם הוא חכם לא פחות ואפילו יותר, למצוא תפקיד אחר. כי התפקיד הזה תפוס. כך גם כאשר ילד אחד תפקידו להיות הילד הטוב והמרצה, סביר שהתנהגותו של אחיו או אחותו תהיה מאתגרת עבור ההורים והילד השני יטה לקחת את תפקיד השובב, הקונדס או המורד – תפקיד ספציפי לכל ילד יוצר הרבה פעמים השוואות של המבוגרים בין הילדים ולכן גורם לכעסים, מתחים וגם למריבות

הגורם השלישי הוא הרכב המשפחה (בנים / בנות, פער הגילאים) – ההרכב ישפיע הרבה פעמים על סוג המריבות, צורת הפתרון וכמות המריבות. בן ובן או בת ובת יריבו יותר לפעמים (לא בהכרח), כשיש פער גילאים קטן יש מריבות תכופות יותר לעתים ועוד.

ולבסוף, אנחנו ההורים - בערכים המונחלים בבית, ברמת המעורבות ובסגנון ההורות שלהם: אילו ערכים מובילים יש בבית, עד כמה אנחנו מעודדים תקשורת ושיתוף פעולה, עד כמה אנחנו מתערבים באופן פעיל ביחסים בין האחים ועוד.

היחסים שיש בין בני המשפחה בבית מלמדים את הילדים שלנו על העולם ועל מערכות יחסים באופן כללי. הבית הוא סוג של מיקרו, הם לומדים להתנהל ולנהל יחסים בחוץ לפי מה שהם רואים בבית.

ברוב הבתים אנחנו לא נמצאים במצב קיצון של רק מריבות מרות כל הזמן או רק יחסים מעולים כל הזמן. ברוב הבתים היחסים בין האחים מכילים גם וגם: גם אהבה וגם קנאה, גם תחרות וגם עזרה הדדית. ואם נצא רגע מהתא המשפחתי הקטן שלנו ונסתכל על החוץ, על המציאות, נראה בכל מסגרת שבה יש לנו מערכות יחסים עם אנשים אחרים יש גם את הדברים האלה. לא רק אצל ילדים אלא גם אצל מבוגרים: בעבודה, בין חברים, בזוגיות.

היחסים בין האחים זה בעצם ההתנהלות של הילדים שלנו בקבוצת השווים שלהם. עכשיו הם מתמודדים מול האחים ובעתיד מול חברים, מול קולגות בעבודה, מול בני זוג ועוד.

כלומר מה שאנחנו מלמדים אותם עכשיו בבית זה לא התנהלות במריבה ספציפית מול אח או אחות אלא התנהלות באופן כללי במריבות וחיכוכים מול קבוצת השווים.

לכן, חשוב קודם כל להבין שמריבות אחים הן חלק בלתי נפרד מהיחסים המשפחתיים.

בסופו של יום, אנחנו גרים יחד באותו בית, מבלים יחד הרבה שעות, יש לנו עבר משותף וכל אלה מעוררים הרבה רגשות, טובים ופחות טובים ולכן במידה מסוימת תמיד תהיה קנאה ותחרות בין אחים.

מריבות הרבה פעמים מקורן ברצון להרגיש שייך. ברצון להבין מה המקום שלי בבית ולפעמים גם לזכות באהדת ההורים ולהוכיח את מי הם אוהבים יותר. בגדול, העניין הוא לא המריבה עצמה אלא אימא או אבא שנמצאים בסביבה וצריכים לתת אישור בתגובה שלהם למה שאני מרגיש.

תחשבו לדוגמה על ילד בכור שהיה עד עכשיו, לפעמים אפילו לא מעט זמן, לבד, עם ההורים. רק הוא. ועכשיו נולדו לו אח או אחות שלוקחים ממנו את תשומת הלב, את המקום הראשי שהיה לו, והוא עכשיו צריך להוכיח שהוא לא איבד את המקום הזה או להוכיח לעצמו שאבא ואימא עדיין אוהבים אותו כמו פעם.

תחשבו גם על האח או האחות שנוספו למשפחה, וכבר הגיעו למצב קיים שבו יש מישהו גדול מהם שיכול יותר, מספיק יותר, עושה לבד, מנצח אותם בכל. גם הם רוצים להוכיח שהם משהו מיוחד, שיש להם יכולות ושהם חזקים.

למה זה נוגע בנו כל כך חזק?

קודם כל, כי באמת אכפת לנו. למי מכם כבר יצא להגיד את המשפט "אני אוהבת את כל הילדים שלי במידה שווה", "כולכם חשובים לי בדיוק אותו דבר? "

הרי אנחנו ההורים עושים הכל כדי שהילדים שלנו ירגישו רצויים, אהובים וחשובים. כל הילדים שלנו.

סיבה שנייה יכולה להיות התחושות שאנחנו סוחבים אתנו מהמשפחה שאנחנו גדלנו בה. לדוגמה, אם אנחנו היינו ילדים בכורים שתמיד אמרו לנו לוותר, להתנהג יפה לאחים שלנו, לשתף יכול להיות שאנחנו נבקש את אותו הדבר מהילד הבכור שלנו. לחלופין יכול להיות שנעשה בדיוק ההפך כדי ליצור תיקון לעצמנו. ככה או ככה אנחנו בוחרים כאן מצב קיצון שהוא לא טוב לילדים שלנו.

אז מה עושים?

נסו לא לדאוג לגבי העתיד. להרבה הורים קשה להתמודד כי הם מאמינים שבגלל המריבות לא יהיו להם חברים או שהם לא יהיו בקשר טוב בעתיד. מה שישפיע על הקשר שלהם בעתיד הוא לא המריבות אלא התגובות שלנו למריבות ולכן חשוב שננטרל את החשש הזה ונבין שהוא לא נכון. כך נוכל לגשת לבעיה בצורה הגיונית, עניינית ושקולה.

לא להתערב לא אומר לא להגיב. לא להתערב אומר לא לנקוט עמדה! וותרו על שאלות כמו "מה עשית לו?", "למה לקחת", "מי התחיל" – אין להן מקום. אין ילד שהוא תמיד צודק או תמיד טועה. הגדול לא תמיד צריך לוותר והקטן הוא לא תמיד המסכן. כשאנחנו מגיעים אם הנחות יסוד כאלו אנחנו גורמים לתחושות האלה להתקבע בבית ונותנים לילדים שלנו כוח מולנו ומול האחים שלהם. כשהילד הקטן שלנו לדוגמה מבין שבכל פעם שהוא צועק אנחנו ישר נחלצים להגנתו ומענישים את הגדול, הוא השתמש בזה. לא מתוך רוע אלא כדי לחזק את התחושה הטובה שלו בבית.

עזרו להם לפתור את הבעיה ולמדו אותם איך פותרים חוסר הסכמה. כשהם קטנים, לא נגיד להם להסתדר לבד או לפתור את הבעיה בעצמם אלא נעזור להם לעשות את זה כדי שילמדו איך.

הגבול צריך להיות ברור. כשזה מגיע לפגיעה פיזית, מכות או השפלות. שם אנחנו עוצרים הכל ושמים את הגבול שלנו. חשוב להגיד את זה לכל האחים יחד, לדבר אל כולם ולהתייחס לכולם אותו הדבר.

הימנעו מיצירת תחרות בעצמכם. לפעמים אנחנו משתמשים בזה כמשחק אבל הילדים לומדים שהם נמצאים בתחרות יומיומית ונשפטים לפי זה – מי מגיע ראשון למעלית, מי הולך ראשון למקלחת, מי יספיק להיכנס קודם למיטה ועוד.

אפשרו בבית ביטוי של מגוון רגשות. גם כעס ואפילו קנאה הם רגשות לגיטימיים אך יש דרך נכונה להביע אותם. אם תאפשרו להביע אותם במקומות אחרים, הם לא יצטרכו לבוא לידי ביטוי במריבות. דברו עם הילדים ואפשרו להם להגיד גם את הדברים הקשים ביותר. ולהקשיב. ולהבין. ולא לכעוס. שתפו אותם במה שאתם הרגשתם כשהייתם ילדים. גם לכם זה קרה.

אפשרו להם גם מרחב פרטי ואל תכפו עליהם קרבה כשהם לא רוצים בה. רוב האחים ישמרו זה על זה בסופו של דבר, יגבו אחד את השני מול זרים, יעזרו זה לזה כשצריך באמת. אם אחד הערכים המשפחתיים שלכם הוא כזה של שמירה זה על זה, משפחתיות ויחסים בין בני המשפחה זה יעבור הלאה ויישאר אצלם גם כשיגדלו.

אפשרו להם להרגיש שייכים ונחוצים ומועילים בבית בלי קשר לאחים שלהם. כל ילד או ייחודי וכל ילד יכול לעזור ולקחת חלק ולתת יד במשפחה. אם הם ירגישו שהם נחוצים ושייכים הם לא יצטרכו לתת לזה לבוא לידי ביטוי במקומות אחרים.

אם תהיו החלטיים ועקביים בתגובות שלכם, תתפלאו עד כמה מהר הם שוכחים ומשלימים לבד. כשאנחנו לא נותנים לזה מקום משמעותי וגדול יותר ממש שצריך אנחנו נגלה מהר שבזמן שאנחנו זוכרים חושבים ומנתחים את ההשלכות הם כבר מזמן עברו לשחק יחד במשהו אחר.

 

ענת הורטיג – הדרכת הורים

הורים. מנהיגים. משפחה.